מדרש על שמואל א 30:6: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי יד, י): לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר, מַהוּ כָּךְ, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁהַלֵּב מַרְגִּישׁ בַּצָּרָה שֶׁהוּא מֵצֵר, כָּךְ כְּשֶׁאָדָם שָׂמֵחַ הַלֵּב שָׂמֵחַ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ. וְכֵן דָּוִד אָמַר (תהלים לח, יא): לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי. וּבְשִׂמְחָתִי לִבִּי שָׂמֵחַ תְּחִלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, ט): לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (איכה א, כב): כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָי, וְלֶעָתִיד לָבוֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הָאֵיבָרִים וְאֵינוֹ מְנַחֵם תְּחִלָּה אֶלָּא הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, טז): וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ. דָּבָר אַחֵר, לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, זוֹ חַנָּה שֶׁהַרְבֵּה הָיְתָה מִצְטָעֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א א, י): וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ, הִיא לְעַצְמָהּ, כֵּיוָן שֶׁנִּפְקְדָה לֹא פְקָדָהּ הָאֱלֹהִים אֶלָּא לְעַצְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יד, י): וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר, וּכְתִיב (שמואל א ב, א): עָלַץ לִבִּי בַּה' כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ, אֲנִי לְעַצְמִי שָׂמַחְתִּי, אֲבָל אַחֵר לֹא יִשְׂמַח עִמִּי. דָּבָר אַחֵר, לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, זוֹ הַשּׁוּנַמִּית, אֵימָתַי, כְּשֶׁמֵּת בְּנָהּ וּבָאתָה לִקְבֹּל לֶאֱלִישָׁע, וּמַה כְּתִיב (מלכים ב ד, כז): וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח גֵּיחֲזִי לְהַחֲיוֹת בְּנָהּ וְאָמַר לוֹ (מלכים ב ד, כט): וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ, אָמְרָה לוֹ הַשּׁוּנַמִּית (מלכים ב ד, ל): חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ, עָמַדְתָּ בַּמִּסְטּוֹרִין שֶׁל אֱלֹהִים, מִתְּחִלָּה נָתַתָּה לִי בֵּן אַף עַכְשָׁיו עֲמֹד אַתָּה בַּמִּסְטּוֹרִין שֶׁל אֱלֹהִים וְהַחֲיֵה אוֹתוֹ, הֱוֵי: לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ. דָּבָר אַחֵר, לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, זֶה דָּוִד, בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד עִם אָכִישׁ לְסַיֵּעַ אוֹתוֹ עָשָׂה שָׁם שְׁלשָׁה יָמִים וּבָאוּ עֲמָלֵקִים וְשָׁבוּ נָשָׁיו וּבָנָיו וְשָׂרְפוּ אֶת צִקְלָג, הִתְחִיל דָּוִד בּוֹכֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ל, ו): וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד כִּי אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ, לֹא עָשׂוּ אֶלָּא הִצִּילוּ נְשׁוֹתֵיהֶן וּבְנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן וּבָאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהֶעֱלוּ אֶת אֲרוֹן ה' וּנְתָנוּהוּ לִמְקוֹמוֹ, מַה כְּתִיב שָׁם (דברי הימים א כט, ט): וְגַם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה. דָּבָר אַחֵר, לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נְתוּנִין בְּמִצְרַיִם בְּשִׁעְבּוּד, וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ לָצֵאת וְגָזַר עֲלֵיהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח, בָּאוּ הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל עִמָּהֶם, אָמַר לָהֶם הָאֱלֹהִים חַס וְשָׁלוֹם, כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ, הֱוֵי: לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר.